דנה ברגר וצרויה להב

ציפור מתרוממת לעוף-הרצאה מוסיקלית

המשוררת והסופרת צרויה להב והזמרת - יוצרת דנה ברגר בערב משותף סוחף ועוצמתי, המספר את סיפורן של המשוררות העבריות הגדולות: האהבות, ההתמודדויות השונות, ההצלחות והכישלונות, והסיפורים שמאחורי השירים שכולנו גדלנו עליהם. ערב (קרא עוד)

המשוררת והסופרת צרויה להב והזמרת – יוצרת דנה ברגר בערב משותף סוחף ועוצמתי, המספר את סיפורן של המשוררות העבריות הגדולות: האהבות, ההתמודדויות השונות, ההצלחות והכישלונות, והסיפורים שמאחורי השירים שכולנו גדלנו עליהם.

ערב שהוא מסע מרתק אל תוך עולמן הרגשי ואל היצירות הקלאסיות

של לאה גולדברג, רחל, יונה וולך, דליה רביקוביץ’, תרצה אתר,  רחל שפירא
(ואף צרויה להב ודנה ברגר עצמן!)

עם ביצועים אקוסטיים לשירים הכי אהובים!

בשילוב מנצח בין הופעה, הרצאה, קטעי וידאו וסיפורים מאחורי הקלעים, מתקבל ערב מיוחד וקסום, שמשאיר טעם של עוד!

בין השירים שיבוצעו:

 שלח לי שקט | ואולי | ושום סלע | צמח בר | דרך המשי| שובי אל ביתך | האמנם

שי להב

מיומנו של עיתונאי בידור ישראלי

תחקיר על אלי יצפאן שהתעלל בעובדיו; מה קורה כשמתי כספי מאחר בשלוש שעות לריאיון אתך, פעמיים ברציפות; כיצד ריטה ואנשי צוותה מצליחים לכתוב מחדש כתבת שער איתה, וגם לקבוע מה תהיה הכותרת; (קרא עוד)

תחקיר על אלי יצפאן שהתעלל בעובדיו; מה קורה כשמתי כספי מאחר בשלוש שעות לריאיון אתך, פעמיים ברציפות; כיצד ריטה ואנשי צוותה מצליחים לכתוב מחדש כתבת שער איתה, וגם לקבוע מה תהיה הכותרת; 5 שעות עם שמוליק קראוס, שבהן הוא משמיץ 23 אנשים (שמכולם נלקחת תגובה); תחקיר על חיים הכט, שכפה על עובדי תחנת הרדיו שלו לעשות עבודות פרטיות; מדוע ראיון עם מירי בוהדנה זכה לכותרת "היידי בת זונה"; המשא ומתן האינטנסיבי עם רבקה מיכאלי על מידת הריטוש של פניה בצילום השער; ועוד ועוד ועוד. אחרי 15 שנה בשטח, כעיתונאי תרבות ובידור ועורך "תרבות מעריב", שי להב חושף את אחורי הקלעים האמיתיים של עיתונות הבידור. אחרי ההרצאה הזו, כבר לעולם לא תקחו את האייטמים שאתם רואים בעיתון/ טלוויזיה/ אינטרנט כמובנים מאליהם.

רון כחלילי

"ים של דמעות", תולדות המוזיקה המזרחית בישראל. *ההרצאה מלווה בקטעים מתוך הסדרה הדוקומנטרית הנושאת את אותו השם (ערוץ 2)

המוזיקה המזרחית בישראל נולדה מיד עם עלייתם של היהודים מארצות ערב, כבר בראשית ימי המדינה, וכבר אז סומנה כ"לא ישראלית". בהתחלה נהגו העולים לקיים חפלות במרחבים פרטיים (לכל עדה היו את הזמרים (קרא עוד)

המוזיקה המזרחית בישראל נולדה מיד עם עלייתם של היהודים מארצות ערב, כבר בראשית ימי המדינה, וכבר אז סומנה כ"לא ישראלית". בהתחלה נהגו העולים לקיים חפלות במרחבים פרטיים (לכל עדה היו את הזמרים שלה), הרחק מעיני הממסד הדכאני, אך כבר בראשית שנות השישים של המאה ה-20 נולדו שני מוקדים תרבותיים מרכזיים: אחד בכרם התימנים ואחד בשכונת התקווה בתל אביב. הראשון החל לעבד את שירי ארץ ישראל למזרחית, והשני חלם סן-רמו. ולמרות זאת, שניהם הוגדרו כמזרחים. סוף שנות ה-70 הן השנים הגדולות של הז'אנר: ארץ ישראל הישנה והטובה שאחרי מלחמת יום כיפור החלה להתפרק, "הפנתרים השחורים" הפכו לסמל התקופה וזהר ארגוב, שאפשר לכנותו בקלות כזמר המזרחי הראשון, נולד והפך לכוכב הגדול של ישראל השנייה. אך עם מותו, בסוף שנות ה-80 שהתרחש במקביל לסגירתה של התחנה המרכזית הישנה בתל אביב – הסתיימה תקופה ונפתחה תקופה חדשה: ערבית יותר, תורכית יותר ופופולארית הרבה יותר. היום המוזיקה המזרחית נחשבת למוזיקה של ישראל, זמרים מזרחים ממלאים את קיסריה, היכל התרבות והיכל נוקיה בתל אביב, אך עדיין סובלים מנחיתות תדמיתית ולסמל האולטימטיבי של היעדר תרבות.